ריזלינג הוא זן של ניואנסים. זן ורסטילי, שמיטיב לבטא את הטרואר שלו, ומשתנה בהתאם לקרקע עליה הוא גדל ולאקלים שמאפיין את אזור הגידול. לא מפיקים ממנו יין מוחצן, כזה שנותן לחושים מהלומה חזקה של ארומות וטעם, אלא יין שעשוי להציע דקויות עדינות וחדות, ובנוסף לערער את המיתוס שרק יינות אדומים מסוגלים להתיישן בכבוד. יינות ריזלינג יבשים באיכות גבוהה יתיישנו בקלות 25 - 50 שנים, ויינות קינוח יגיעו אפילו למאה שלמה. ריזלינג צעיר יציע ארומות של פרחים ופירות כמו לימון, תפוח, ליים ואפילו פירות טרופיים. כל אלה הופכים אותו לנעים לשתייה בשנה השנייה שלאחר הבציר. בחלוף צעירותו הראשונית, הפירותית, הוא יפתח טעמים מרוכזים של אשכולית, דבש, פירות יבשים, פירות הדר מסוכרים ואפילו מרמלדה. ככל שיתיישן, היין יפתח צבע זהב עז ועמוק, ויחשוף טעמים וארומות מורכבים ומינרליים, רמזים שיספקו לבעלי הניסיון מידע ברור על הטרואר בו גדל. החמיצות הגבוהה שלו ולצידה המורכבות המינרלית וטעמי הפרי המודגשים מאפשרים את ההתיישנות הארוכה בבקבוק, שבמהלכה היין עשוי לפתח ניחוחות פטרול מורכבים )שמזכירים בנזין(. בניגוד לדעה הרווחת, הפטרוליום אינו בהכרח מדד לאיכות היין. יחד עם זאת, כשהוא באיזון, הוא מוסיף מורכבות מופלאה. איי ג׳יי אדם הוא יקב קטנטן, ממש מיקרו-יקב, עם 50 דונם כרמי ריזלינג יוצאי דופן באיכותם בעמק דרון, יובל צפוני גבוה ותלול של נהר המוזל בגרמניה, לא הרחק מלוקסמבורג. משפחתו של אנדראס אדם, הבעלים, החזיקה בהופברג במשך דורות בחלקות גרוסה גווקס )גראן קרו( תלולות במיוחד, על קרקע צפחה כחולה, עם חשיפה מצוינת לדרום מערב. הופברג קיבלה את הסיווג שלה ב1868- ותהילתה המשיכה לתוך שנות ה50-׳ וה60- של המאה הקודמת. לדאבון הלב, בשנות ה80-׳, חלק מהחלקות - גם הטובות ביותר - ננטשו על ידי הדור הצעיר. בין העוזבים, אלה שקצו בעבודה המייסרת והבלתי משתלמת בכרמים, ונהרו לערים, היו גם הוריו של אנדראס. אתם יכולים לתאר לעצמכם כמה הופתעו כשתוך כדי לימודיו באוניברסיטת גייזנהיים אנדראס החליט לחזור להופברג ולעבד את הכרם, והמשיך בכך גם בזמן שרכש ניסיון בעבודה באחוזות יין גרמניות נחשבות. האתגר הגדול של כורמים במדינות הצפוניות, הקרות, הוא להביא את הענבים להבשלה טובה. כך יש בענבים מספיק סוכר מחד, ולא יותר מדי חמיצות בוסרית מאידך, וניתן להפיק מהם יין מאוזן. הפתרונות שנמצאו על פני הדורות היו נטיעת כרמים שפונים לדרום, או על פני שיפוע גדול, כזה שמבטיח שכל גפן תהיה חשופה לשמש. אם היה אפשר, חיפשו קירבה לגוף מים שמחזיר את קרינת השמש לסביבתו המיידית, סופג אנרגיה ביום, ומחמם את הלילות הקרים. המדרונות התלולים שלאורך נהר הריין והנהרות שנשפכים אליו, הסאאר והמוזל, נחשבים מולדת ענבי הריזלינג. כענב ארומטי שמבשיל מאוחר, ריזלינג מתאים מאד לאזורים צפוניים וקרים, בהם בוצרים עמוק לתוך נובמבר. שמש הסתיו מצליחה להעלות עוד קצת את רמת הסוכר ואת אחוז האלכוהול הפוטנציאלי, וכפי שנראה מיד - את דירוג היין. האור הישיר והאור החוזר מהנהר רחב תומכים בהבשלה, וכרמים גדלים בשיפועים שנראים בלתי אפשריים, כאלה שהעובדים בהם נאלצים להיעזר בכבלי מתכת ובקרוניות משא. הבציר הראשון של אנדראס היה בשנת ,2000 כשהיה בן ,21 מפרי שלקח מ10- דונם כרם הריזלינג של סבו. ״בלי התמיכה של סבא והידע הרב שחלק איתי - אני לא חושב שהייתי מצליח לשרוד את השנים הראשונות״ אנדראס אומר. ״בשנים ההן הקרקע סביב הדרון עדיין הייתה זולה, כמעט חינם: שילמתי 5 יורו למטר מרובע״ והוא ניצל זאת כדי לקנות כרמים נוספים כולל המונופול הסשן והחלקה הנהדרת פיספורטר גולדטרופפצ׳ן. אחותו ברברה סיימה אף היא את לימודיה בגייזנהיים, ולאחר שהשתלמה אצל קלר היא הצטרפה ב.2013- יחד הם ביססו את איי ג׳יי אדם כיקב המוביל באזור הדרון. היום הם מציעים יינות מינימום התערבות כולל מחלקות ג׳י-ג׳י יחידניות, בדרגות טרוקן, קבינט, פיינהרב, אאוסלזה ושפאטלזה. מבולבלים? כינויים שוברי שיניים אלה סיפקו במשך דורות חותמת איכות ליינות האזור ואיפשרו את שגשוגם של היקבים. מערכת הסיווגים המורכבת וההיסטורית הזו נקבעה על ידי הפרדיקט, ארגון ה-VDP הגרמני. היא התבססה מחד על המתיקות הצבורה בענב )רמת ההבשלה(, ומאידך על אחוז הענבים שבהמתנה להבשלה נדבקו בבוטריטיס. הריקבון האציל הנחשק, שמוכר לכם אולי מיינות הקינוח של אזור סוטרן בצרפת או של יינות טוקאיי בהונגריה, הוא פטריה שמנקבת את הקליפה בנקבים עדינים דרכם מתאדים נוזלי הפרי. הענבים המצומקים נותנים תירוש מרוכז ביותר, ממנו מופק יין מורכב עם טעמים אופייניים של זעפרן ומשמש שקשה לטעות בהם. דרגות הריזלינג הקלאסיות, מבוססות ההבשלה, הן קבינט, שפאטלזה, אאוסלזה )מעט בוטריטיס(, ברנאוסלזה )הרבה בוטריטיס( טרוקנברנאאוסלזה )טי. בי. איי, רק ענבים נגועים(, אייסויין )עשוי מענבים שקפאו על הגפן ומתיקותם הגבוהה ביותר(. בשנים האחרונות, עם עליית קרנם של יינות יבשים, צוברת תאוצה שיטת דירוג אחרת, שמתייחסת לאיכות הכרם ולא לרמת הסוכר. יינות אלו נקראים ג׳יג׳י או GG( גרוסה גווקס( והיא הדרך של קבוצת ה-VDP הגרמנית להגדיר יינות יבשים המגיעים מכרמים בדרגה הגבוהה ביותר, מעין גראן קרו של גרמניה.